פסק דין
בפני תביעה לביצוע שטר חוב בסך של 36,440 ₪.
במוקד טענת ההגנה של הנתבעים עומדת הטענה כי השטר נמשך ונמסר להבטחת חובם לתובעת בגין רכישת מוצרים לעסק אותו הפעילו, ברם העסק נמכר על ידם עוד ביום 1.1.07, מאז לא הזמינו דבר מהתובעת וממילא שהחוב הנטען נוצר רק ב- 2011 שלכן איננו חובם הם.
התובעת הינה חברה העוסקת בהפצת מוצרי צריכה, כגון קוסמטיקה ומזון. הנתבעים הם בני זוג, ומתגוררים בכפר עראבה.
בשנת 2001 הפעילו הנתבעים בכפר עראבה מינימרקט אשר נקרא "מינימרקט פאדי" (להלן: "העסק"). הנתבעים בקשו לרכוש לעסק מוצרים שונים מהתבעת, ולשם כך משכו ביום 11.12.01 ומסרו לתובעת שטר חוב (להלן: "שטר החוב"). שטר החוב נמשך כשהוא פתוח, בלא סכום או תאריך לפירעון, ונחתם על ידי הנתבעים.
מאז מסירת שטר החוב ספקה התובעת מוצרים שונים לעסק, ותמורתם שולמה לה כסדרה עד לסוף 2010. במהלך החודשים אוקטובר 2010 עד ינואר 2011, ספקה התובעת מוצרים לעסק, ברם חשבוניות שהעבירה לא נפרעו וכך הצטבר לזכותה חוב בסך של 36,439.87 ₪ נכון ליום 8.8.11. מאחר והחוב לא שולם, השלימה התובעת את הסכום בשטר החוב לסך של 36,440 ₪ והגישה אותו לביצוע נגד הנתבעים.
הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע שטר החוב.
לטענת הנתבעים, בעבר אכן הופעל על ידם העסק, אולם הם הפסיקו להפעיל את העסק ביום 1.1.07 ובמועד הפסקת פעילותם בעסק, לא נותרו חייבים דבר לתובעת. בהמשך ההתדיינות, בחקירת הנתבעים ביום 22.2.12, נטען על ידם כי העסק נמכר לקרוב משפחה של הנתבעים, אדם בשם וואפי נעאמנה (להלן: "וואפי"), ומאז אין להם עוד כל קשר לעסק או לתובעת.
התובעת מצידה, טוענת שמעולם לא נמסרה לה הודעה על שינוי הבעלות בעסק, מעולם לא נתבקשה התובעת להחזיר את שטר החוב, ולפיכך המשיכה התובעת באספקת מוצרים לעסק לכל אורך התקופה מאז חתימת שטר החוב ובלא שינוי.
בדיון שהתקיים ביום 22.2.12 ניתנה לנתבעים רשות להתגונן והדיון התברר בסדר דין מהיר. התובעת תמכה את גרסתה בתצהירי מר שי חסיד (סמנכ"ל כספים בתובעת), מר סמיר שואהני (סוכן מכירות של התובעת), ומר עימאד עיסא (מי שאחראי על סוכני המכירות של התובעת). הנתבעים תמכו גרסתם בתצהיריהם. בדיון שהתקיים בפני היום נחקרו המצהירים ובתום החקירות סיכמו ב"כ הצדדים את טיעוניהם בעל-פה.
אין בין הצדדים מחלוקת על כך ששטר החוב נמשך על ידי הנתבעים ונמסר לתובעת כשטר לבטחון, להבטחת חובותיהם של הנתבעים לתובעת בגין המוצרים אשר רכשו ממנה להפעלת העסק. שטר הביטחון נמסר לפיכך על תנאי, והתנאי שהוסכם היה היווצרות חוב לתובעת.
מסירה של שטר לביטחון היא, מעצם טיבה וטבעה, "מסירה-על-תנאי". זכותו של המחזיק בשטר כזה לממש אותו (כגון על-ידי תביעה לפירעונו) קמה רק אם נתמלא התנאי, והמסירה הופכת עקב כך שלמה. הנתבעים טוענים למעשה שהתנאי לא התקיים וטענה שכזו עשויה לפיכך להקים טענת הגנה כנגד ביצוע השטר. עם זאת, כאשר טוען מושך שטר כטענת הגנה כי השיק נמסר לבטחון והתנאי לביצועו לא התקיים, עליו הנטל להוכיח את גרסתו (ע"א 333/63 שמולוביץ נ' "סיקו" חברת דרום אפריקה ישראל לקונסטרוקציה, שותפות מוגבלת, פ"ד יח 550, 553).
לטענת הנתבעים, העסק נמכר על ידם לוואפי עוד ביום 1.1.07 ומאז אין להם עוד כל מעורבות בעסק. לתמיכה בטענה זו הציגו הנתבעים מכתב המופנה לנתבעת 1 מאת רו"ח סאמי סעדי ובו "אישור" על סגירת תיק הנתבעת 1 במע"מ ביום 1.1.07. וראוי להדגיש כי הנתבעים אינם כופרים בעצם קיומו של החוב לתובעת לפי תחשיביה אלא רק באחריותם הם לפירעונו.
הנה אשר התברר נוכח טענה זו:
ראשית, הסתבר שהנתבעים לא הציגו כל חוזה כתוב המבטא את מכירת העסק כפי שהם טוענים. הנתבעים טענו בעדותם שלא נכרת חוזה בכתב, אלא שאפילו פרטים על הסיכום הנטען בעל-פה לא הובאו על ידם, פרטים כגון מועד ההסכם, התמורה, אופן הביצוע וכד'.
שנית, הסתבר שהנתבעים לא זימנו לעדות את וואפי שלטענתם רכש מהם את העסק. עדותו של וואפי עשויה להיות קריטית לתמיכה בטענת הנתבעים ואם מסיבה כלשהי לא הייתה להם אפשרות לזמנו – ניתן היה לצפות שתהיה לכך התייחסות בתצהיריהם, אלא שהתייחסות כזו איין.
שלישית, הסתבר שהחשבוניות אשר הנפיקה התובעת במהלך 2010 (נספחים לתצהירי התובעת) מופנות על שם העסק, אותו שם של העסק בעת שנמסר שטר החוב, ומציינות במפורש את מספר העוסק מורשה של העסק – 24725731. מספר מזהה זה הינו בדיוק מספר תעודת הזהות של הנתבעת 1. על פני הדברים, לא ברור כיצד יכול היה וואפי להזדכות במע"מ בגין חשבוניות אלו אם אכן שונה מספר העוסק מורשה של העסק.
רביעית, הנתבעים הציגו, כאמור, מכתב שקבלו מרו"ח סאמי סעדי, אולם אפילו הוא לא זומן לעדות אף שהנתבע 2 העיד שהוא בקשר טוב עימו (עמ' 13; ש' 31 בפרוט').
חמישית, הנתבעים טענו שחדלו מכל מעורבות בעסק מאז 1.1.07 ואכן מר סמיר שואהני, סוכן המכירות אשר פקד את העסק לביצוע המכירות אישר שלא ראה אותם בעסק כטענתם (עמ' 9; ש' 3 בפרוט'). עם זאת, מר שואהני הסביר שאיש לא הודיע לו על שינוי בעלות, דבר בחזות העסק לא השתנה והוא סבר שהעסק ממשיך לפעול באמצעות שותפיו – וואפי והנתבעים (עמ' 9; ש' 20 בפרוט'). עדות זו הגיונית שכן היא מתיישבת עם הודאת הנתבעים שלא מסרו כל הודעה לתובעת, ועם עצם היוותרות שם העסק בלא שינוי כעולה מהחשבוניות.
כאשר מסכמים את העדויות והראיות, כאשר מתברר שאין כל ראיה חיצונית שתתמוך בטענת הנתבעים למכירת העסק אף שניתן היה להציג כאלו בנקל (למשל – פירוט עסקת המכר הנטענת והבאת ראיות למימושה); כאשר מתברר שהנתבעים לא זימנו עדים רלוונטיים שהיו עשויים לתמוך בגרסתם כך שקמה כנגדם החזקה שעדים אלו, לו זומנו, היו מפריכים את טענת הנתבעים – לא ניתן לקבוע שהנתבעים הוכיחו את טענתם למכירת העסק לוואפי או בכלל.